כתב שאול אייזנברג, 25 בספטמבר 2025

​

בערב השנה החדשה נפנה את תשומת ליבנו לענפי הספורט הייצוגיים. הכדורגל והכדורסל לאן? שכן הקבוצות והנבחרות נמצאות בחוסר ודאות, וזאת בלשון המעטה, על רקע המצב הפוליטי הבין-לאומי של מדינת ישראל. האם פיפ״א, אופ״א, פיב״א, היורוליג וכל המפעלים האחרים הם בבחינת באנקר לפעילות הנבחרות והקבוצות הישראליות? הרי עד לא מכבר היינו מודאגים מהיעדר הביתיות של הנבחרות והקבוצות שלנו, שזה שנתיים נודדות ברחבי אירופה ומתארחות ב"משחקי בית".

לביתיות חשיבות מקצועית ממדרגה ראשונה. המחסור בהכנסות ממשחקי הבית לאורך זמן עלול להיות מכת מוות, ובמיוחד עבור הקבוצות, כי הרי לנבחרות הלאומיות יש חוסן לאומי. אבל חמור מכך, מי שחי את הכדורגל והכדורסל ואינו מנותק מהזירה הבין-לאומית יודע היטב שאנחנו מהלכים על חבל דק. מי יודע מתי עלול להתרחש הגרוע מכול והספורט הישראלי ימצא את עצמו מחוץ לפעילות האירופית, כפי שקרה לרוסיה, שהייתה מעצמה ספורטיבית אך מאז הפלישה לאוקראינה אינה משתתפת בשום מסגרת.

​

הקולות הנשמעים חדשות לבקרים ממדינות כספרד, איטליה, דנמרק, בלגיה, שלא לדבר על טורקיה ואחרות, מעוררים תחושת אי-נוחות שזה עלול לקרות בכל רגע. כל זאת כאשר הקשיים הביטחוניים קיימים כבר עכשיו ולבטח לא מוסיפים שקט תעשייתי לקבוצות הכדורגל והכדורסל, שפעילותן אמורה להתחיל בקרוב. כמה מתסכל שדווקא כאשר נבחרת הכדורגל מגלה ניצוצות של שיפור מהותי ומכבי תל אביב בכדורגל מצויה בכושר טוב, הן עלולות להיות מוחרמות. ייתכן גם שמכבי תל אביב, הפועל תל אביב והפועל ירושלים, שבדרך כלל משתתפות ביורוליג וביורוקאפ עתירי התקציבים, ימצאו עצמן במקום שהמנהיגים לא חשבו עליו כאשר קיבלו החלטות ללכת על כל הקופה.

הספורט הישראלי לא "ימות", חס וחלילה, גם אם נהיה מנודים מהפעילות הבין-לאומית, שכן הלחם והחמאה של התחום מצויים במשחקי הליגות המקומיות. אבל בכל זאת בואו נקווה שלא נצטרך לוותר על סיר הבשר.