טל סונדק ורמי קלינשטיין "פרידה"

שם האומן: טל סונדק ורמי קלינשטיין

שם השיר: "פרידה"

מילים - נעמי שמר ז"ל
לחן והפקה מוסיקלית - רמי קלינשטיין
 
16 שנים לאחר מותה של נעמי שמר (26 ביוני), שיר חדש של המשוררת הלאומית שמעולם לא הולחן ופורסם כשיר זמר - יוצא לאור!
"אי פה אי שם נשמע ניגון שכוח, ואלה הדברים שנשארים..."
 
נעמי שמר שבחודש הבא נציין 90 להולדתה, כתבה והלחינה מאות שירים. נדיר למצוא טקסט שהיא כתבה ושלא הולחן על ידה. "פרידה" הוא שיר שלא הלחינה. היא פרסמה אותו ב"ספר ארבע" שלה, והוא נקרא כשיר ספר, ולא כשיר זמר, עד שרמי קלינשטיין קיבל את הטקסט מהזמר טל סונדק במסגרת פרויקט שיזם,"שירתם". סונדק פנה למשפחות המשוררים הגדולים שאיבדנו - אהוד מנור, חיים חפר, מאיר אריאל, נתן יונתן ונעמי שמר - ויזם את הלחנתם של שירים מפרי עטם לראשונה. האלבום "שירתם" של סונדק יצא בחג שבועות האחרון כשקלינשטיין אחראי על כל הלחנים וההפקה המוסיקלית שלו. בימים אלה אומץ גם על ידי משרד החינוך כנושא לתכנית לימודים ארצית המיועדת לכלל מורי המוסיקה בארץ.
 
את השיר "פרידה" כתבה נעמי שמר כמה חודשים לפני פטירתו של חבר הילדות שלה מתי פלד ז"ל, איש אשכולות רב-גוני שהיה אלוף בצה"ל, פרופסור לספרות ערבית וגם חבר כנסת. קלינשטיין הפליא לעבד את השיר שהלחין, ושילב בעיבוד כמה צלילים מתוך "אני גיטרה" הנצחי של שמר. כך הפך השיר משיר זיכרון למתי ז"ל לשיר לזכרה של נעמי, שבסוף השבוע הקרוב יצוין יום השנה ה- 16 למותה.
 
ללי שמר, בתה של נעמי שמר מספרת: אמא נעמי שמר אמרה שביוגרפיה של שירים היא דבר מרתק. מאז שהיא איננה זה עוד יותר מרתק, כי לשירים יש חיים ארוכים, יותר ארוכים מימי חייה, יותר ארוכים מכפי שהיא חזתה. הביוגרפיה של השיר "פרידה" מתחילה מזמן, לפני כמעט מאה שנה, במפגש של שתי נשים שונות מאוד זו מזו שנפשותיהן נקשרו בחברּות נפש עמוקה, רבקה ספיר מכנרת ושרה איפלנד מירושלים. הן נפגשו בבית הבראה ארזה במוצא, ליד ירושלים, כל אחת מהן החלימה ממחלה אחרת. כל אחת מהן נרתעה בהתחלה מזוג הנעליים של האחרת: שרה מנעלי העבודה של רבקה מכנרת, ורבקה מנעלי העקב של שרה מירושלים. אבל זו היתה תחילתה של ידידות אמיצה בת כמה דורות, שאנחנו - הנכדות שלהן - ממשיכות אותה עד היום, בעקבות ההורים שלנו, אמא שלי נעמי, אחיה ואחותה, ושני האחים מתי ודובי איפלנד, לימים פלד. הורינו בילו את החופשות שלהם לסירוגין בכנרת ובירושלים, פעם כאן ופעם שם. הזכרונות של אמא מהחופשות בירושלים הם השורשים העמוקים של ה-שיר שלה, "ירושלים של זהב". מתי היה בפלמ"ח – והרי רק הצליל של המילה הזאת פלמ"ח הילך על אמא שלי קסם עד יומה האחרון. מתי היה מלא עוצמה וקסם מכל כיוון אפשרי: פלמ"חניק גיבור שבזמן ששהה בכנרת (במסגרת הרעיון לממן את הפעילות של הפלמ"ח באמצעות עבודה בקיבוצים) השאיר שם רושם בל יימחה, יפה תואר, חכם, מלא קסם אישי, כריזמה בלע"ז. אבל זו היתה רק נקודת מוצא לחיים רבי מעש ותהילה: הוא המשיך לקריירה צבאית בצה"ל והגיע לדרגת אלוף, משם לקריירה מזהירה באקדמיה, ומשם לעוד קריירה: בפוליטיקה. שם מצאו את עצמם שני חברי הילדּות בשני קצות הקשת של השקפות העולם. מתי הקים את "שלי", ואמא הזדהתה עם גוש אמונים. אבל האגדה מספרת שכאשר הם נפגשו (למשל ב"שבעה" לסבתא רבקה) ושניהם כבר חצו את גיל חמישים -שישים, הם החליפו חוויות על הסוכר הגבוה ועל לחץ הדם, אולי קצת רכילות על מכרים משותפים, וכמובן על זכרונות הילדות המשותפים. בימיו האחרונים של מתי, שנת 1995 ,כשכבר היה חולה מאוד, הוא הוציא לאור שני פרסומים אקדמיים חשובים, אחד מהם על שירה פלסטינית, ומכון ון ליר ערך יום עיון לכבודו. מתי הזמין ידידים קרובים, ובהם את חברת הילדות שלו, נעמי שמר. אמא נכחה ביום העיון, הקשיבה לדוברים והבחינה שמתי כבר נראה כמי שימיו ספורים. היא הוציאה מעטפה מקרית שהיתה בתיק שלה, רשמה עליה את השיר "פרידה": "כאב וָסבל לא יוכלו לאהבה, ּונהרות אותה לא יכבו, כשנ חלֵי הזיכרון על כל טּובם, אל תוך האוקיינוס ייקָ וּו..". היא התקשרה לאחיינית של מתי, מימי קלמר, והתייעצה איתה: לשלוח את השיר למתי וזיקָ ה זוגתו, או לחכות לרגע מתאים יותר? שהרי הפרידה הממשית טרם קרתה באותו זמן. מימי הציעה לה לשלוח את השיר מיד והוא אכן התקבל בהתרגשות ואהבה, וכתב היד תלוי עד היום בבית משפחת פלד במוצא.
 
לשיר צולם קליפ מיוחד ובו הפסנתר המקורי שעליו ניגנה שמר בבית שפרירי (בית נעמי שמר) בקבוצת כנרת. "כאב וסבל לא יוכלו לאהבה ונהרות אותה לא יכבו"... כתבה שמר בשיר החדש..  זה הזמן להאמין בטוב, להתאחד ולאהוב.
חזור לרשימה המלאה