הזוג שהתמכר לעזור למכורים

כתבה: נטלי פורטי, מגזין TLV יוצאים קבוע
 
הזוג שהתמכר לעזור למכורים
 
במבט ראשון "שבטיא" נראה כמו מלון בוטיק, עם אוכל טוב, שירות מעולה ואווירה ממכרת. כשנכנסים לעומק מגלים שהאנשים שמגיעים לכאן לא מחפשים חופשה מהעבודה, הם מחפשים חופשה מהחיים. אלה אנשים שמכורים לתרופות מרשם (משככי כאבים, מרגיעים ונוגדי חרדה, ממריצים ומשפרי ריכוז), קוקאין ובסטים, גמילה מקנביס וחשיש, הימורים ואלכוהול. מי שמנסה לעזור לאנשים האלה הם שירה וליאור סלפטר, מושבניקים מקדש ברנע, שלפרנסתם גידלו עגבניות ולנשמתם היו אוזן קשבת לאנשים שאיבדו את דרכם.
 
"פעם זו הייתה נערה שהוריה חזרו בתשובה והיא התמרדה וברחה מהבית, פעם אחרת צעיר שחזר מהודו ולא ממש התאושש ממה שחווה שם. כולם מצאו אצלנו פינה חמה לימים, שבועות ואפילו חודשים", מספרת שירה. "השמועה על הבית שלנו פרשה כנפיים והתחילו להגיע אלינו אנשים מכל הארץ, עד כדי כך שקראו לנו 'בית חב"ד החילוני'. הבת שלי לא כל כך אהבה את הביטוי חילוני כי יש בו את המילה 'חול', ואנחנו גם לא מגדירים את עצמנו מבחינה דתית. מקבלים את כולם באהבה".
 
כמו שקורה עם כל עיסוק שגדל במהירות לאור הביקוש גם העיסוק של משפחת סלפטר גדל בשלב מסוים מעבר לגבולות הבית הפרטי במושב ולכן החליטו בני הזוג למסד את הפעילות, לקבל רישיון של משרד הבריאות ולהקים מרכז גדול ומטופח בבאר שבע. היחס כל כך אישי במקום שיש בו יותר מטפלים ממטופלים.
 
אתם לא אנשי מקצוע בתחום. זה לא יומרני להקים מקום כזה?
 
"ליאור ואני לא אנשי מקצוע, אבל אנחנו לא מטפלים אלא רק מנהלים את המקום. מי שמטפל אלה מטפלים מוסמכים, כולל עובדת סוציאלית והכל בפיקוח".
 
תני לי דוגמא למישהו שעזרתם לו.
 
"הייתה כאן צעירה בת 23 שהגיעה מעולם המסיבות והשתמשה בקטמין. אחרי שלוש מנות יתר היא הבינה שהיא צריכה עזרה. בטיפול התברר שהיא מגיעה מרקע של תקיפות מיניות במשפחה, ולכן התחלנו משם. צריך להבין שהתמכרות יושבת על טראומה, על פגיעה, ולכן חייבים להבין את המכלול. כמו שאני תמיד אומר: לאנשים אין בעיית סמים, יש בעיית חיים".
 
מניסיונך כמה נפוצה בעיית הסמים בארץ ולמה?
 
"מאוד נפוצה. אנחנו מדינה בפוסט טראומה וזה מאפיין מאוד משמעותי של התמכרות. יש לנו חבר'ה עם פוסט טראומה מהצבא. עולים חדשים שלא נקלטו היטב וברחו להתמכרויות".
 
אם היית שרה בממשלה מה היית עושה כדי לשנות את המצב הזה?
 
"לא חושבת שהייתי נענית לאתגר הזה, אבל אם כן הייתי רוצה להיות שרת החינוך ולעזור לילדים שמתקשים להשתלב. מערכת החינוך יודעת לעזור לתלמידים הרגילים. היא כמעט חסרת אונים מול אלה שמתקשים להשתלב. כל מי שהיא יודעת לעשות לאלה שמתקשים זה לתקוע להם ריטאלין ואני נגד הכדורים האלה".
 
למה?
 
"קודם כל בהיבט הפילוסופי אני חושבת שמי שיצמח מהכוחות הפנימיים שלו לא יצטרך קביים כמו רטאלין. שנית, זה נורא ממכר, כמו קוקאין, ומי שמתחיל ביסודי עם רטאלין מגיע עם זה לצבא וגם לאוניברסיטה וכל הזמן המינון עולה. לראיה, מגיעים אלינו אנשים בוגרים לגמילה מרטאלין. אם אתה צריך לקחת כדור כזה כל כך הרבה שנים סימן שהוא ממכר וזה לא בריא".
 
הטיפול במקום נמשך בין שבועות לחודשים והוא כולל גם ליווי ומעקב אחרי היציאה מהבית כדי להבטיח את הרצף הטיפולי. חלק מהמטופלים הופכים אחרי השיקום להיות מדריכים במקום והם מוסיפים למערך הטיפול את האלמנט החשוב ביותר להצלחה: דוגמא אישית שזה אפשרי. יש אנשים שלא תקבלו?
 
"אנשים עם נטייה אובדנית לא יכולים להגיע כי הם זקוקים להשגחה 24/7, גם תוקפים מיניים לא כי יש כאן נשים במצב נפשי עדין. היה לנו מישהו שהתנהל באופן לא מכבד כלפי דיירות והוצאנו אותו מהבית. יש לנו אפס סובלנות למקרים כאלה".
 
לסיום איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים? תקימו רשת של מרכזים?
 
"בשום אופן לא. המקום הזה הוא משפחה ומשפחה לא משכפלים".
 צילום: עידן אסלן